הסימפוניה התשיעית של בטהובן היא אחת מיצירות המופת של התרבות האנושית.
הוא השלים אותה 3 שנים לפני מותו, בשנת 1824.
היא מפורסמת בעיקר בשל הפרק הרביעי שלה, שם בטהובן היה חלוץ בשימושו במקהלה במסגרת הסימפוניה.
אבל אולי הכי פחות מוכר הוא הפרק השני שלה הלוא הוא הפרק האיטי, האדג’יו.
אמנם לאחרונה שמתי לב לדבר מדהים ביצירה הזו.
הפרק כולו מורכב מסצנות מוסיקליות, יחסית יציבות מבחינה הרמונית.
אלא שכל אחת היא בסולם אחר – ורחוק מחברתה.
והמעברים בין האיזורים הם מהירים ביותר.
מה שיותר תחושה קסומה לחלוטין, של מסכים נפתחים, מסך לפנים ממסך.
מהבחינה הזו הדבר ממש קרוב, ומבשר, את המוסיקה הפופולרית בת זמננו, בה גם המעברים מהירים ביותר.
אז הרגשתי שאני חייב לחקור את העניין, והתוצאה הייתה השיעור הזה.
אני כאן עובר מודולציה מודולציה, ומגלה את “הטריק” שמשתמש בטהובן.
וכמובן אני גם ממפה את הנושאים העיקריים בהם הוא משתמש.
אני מקווה בהמשך להוציא עוד סרטונים על הסימפוניה התשיעית של בטהובן, כי מעבר לגאוניותה, היא גם אהובה עלי מאד (ועל רוב אוכלוסיית הפלנטה..)
הסרטון הזה מיועד בעיקרון לבוגרי תיאוריה פרקטית – השלב הבסיסי לפחות.
ניתן לרכוש אותו נקודתית כאן, או לחליפין לעשות מנוי לאתר, שיפתח לכם את כל הקורס לניתוח יצירות.
שם תוכלו למצוא אותר בלום של עשרות סרטונים הנכנסים לעומק יצירות רבות ומגוונות.
יש שם ניתוחי שירים פופולריים, מוסיקה עממית, וכמובן – מוסיקה קלאסית.
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.