בסרטון כאן אני שוב נוגע בנושא הכאוב של אנהרמוניה.
אנהרמוניה זו התופעה שלכל צליל יש לפחות שני שמות.
למשל דו דיאז ורה במול.
זה בדיוק אותו הקליד על הפסנתר.
והדבר הזה מעצבן הרבה אנשים שבאים ללמוד מוסיקה.
הם לרוב לא מבינים למה זה חשוב לדייק.
מה זה חשוב, ומה אכפת לי איך קוראים לצליל, כל אני יודע איפה "ללחוץ"…
אז בסרטון שלפניכם אני מביא דוגמה מאלפת לזה שחייבים להקפיד על ה אנהרמוניה, על האיות הנכון של כל תו – אחרת ממש מאבדים את הצפון.
למשל מה קורה אם אני קורא ללה במול סול דיאז או ההפך – למרות שעל הפסנתר זה אותו צליל בדיוק.
גם אם לא נכנס לעולם הנגינה בכלי קשת, שם לעתים יש ממש הבדל אקוסטי בין שתי החלופות האנהרמוניות, יש משמעות בניתוח המוזיקלי לאיית נכון.
עבור סולם לה מינור סול# הוא חלק מהסולם ההרמוני (תופעה נפוצה ביותר).
לה במול במסגרת לה מינור לעומת זאת, הוא – פחות או יותר – ג'יבריש.
ומה הוא עושה כאן בכלל???
כל ענייני האיות והתיווי, וגם התהליכים המוזיקליים שאני מדבר עליהם כאן בדרך אגב, כגון "הרמוניה דומיננטית" או טוניקה, או אקורדים מרובעים ואפילו מחומשים, נידונים לעומק בקורסים שלנו באתר "להקשיב ולדעת", בפרט בסדנאות לתיאוריה פרקטית השלב הבסיסי , ומתקדמים (כרגע – שיעור ראשון חינם בשתי הסדנאות!!!) אז לחצו על הקישורים!
בסרטון כאן אני שוב נוגע בנושא הכאוב של אנהרמוניה. העניין הזה שלכל צליל יש לפחות שני שמות, מעצבן הרבה אנשים שבאים ללמוד מוסיקה, והם לרוב לא מבינים למה זה חשוב לדייק. מה זה חשוב איך קוראים לצליל כל עוד יודעים איפה ללחוץ... אז בסרטון שלפניכם אני מביא דוגמה מאלפת לזה שחייבים להקפיד על האיות הנכון של כל תו, על האנהרמוניה הנכונה - אחרת ממש מאבדים את הצפון.