מי שלומד אצלי תיאוריה ויש לו “ראש ברזל” (יעני ראש מתמטי), תמיד שם לב שמשהו ממש בעייתי בכל העניין הזה של מרווחים זכים ולא זכים.

בגדול מרווח זך זה מרווח שיש לו רק גודל אחד.

מרווח לא זך הוא מרווח בעל שני גדלים.

כשאני אומר “מרווח”, אני מתכוון לשם המרווח באיטלקית (מה שאני מכנה “השיטה המוסיקלית”).

וכשאני אומר “גודל”, אני מתכוון כמה טונים יש בין צליל לצליל.

וזה מה שאני מכנה בסדנאות שלנו – “השיטה המדעית”.

ובאמת האוקטבה (8) והפרימה (1), הם מרווחים בעלי גודל “מדעי” אחד:

האוקטאבה היא 6 טונים, והפרימה 0 טונים.

לעומתם הטרצה (3) או הסקונדה (2) תמיד באים בשני גדלים:

טרצה למשל יכולה להיות בגודל טון וחצי.

אבל היא יכולה להיות גם בגודל שני טונים שלמים.

אבל זה שקווינטה (5) וקוורטה (4) הם זכים, כלומר בעלי גודל אחד, זה הרי לא נכון.

שהרי יש את הטריטון, המרווח בן 3 טונים, והוא כמו קוורטה “גדולה” או קווינטה “קטנה”.

אז למה החליטו לתת לטריטון את השם קוורטה מוגדלת או קווינטה מוקטנת?

למה להתעקש שקווינטה וקוורטה מרווחים זכים?

כדי לסבך את החיים?

בכל חודש, פעמיים בחודש, חברי מועדון “להקשיב ולדעת” (במבצע 25% הנחה החודש, אגב… ) נפגשים אתי בזום.

אני גם מקדם, מדי מפגש, נושא כבחירתי – והפעם עסקנו בהולכת קולות.

במסגרת המפגש, גם עלתה השאלה הזו.

אז תודה לשואל…

והנה השאלה והתשובה בסרטון שלפניכם.