גם אתם רוצים.
גם אתם רוצים להלחין – לשמוע מישהו שר או מבצע משהו שיצא מתוככם.
כי גם אתם נגועים בחידק – חידק היצירה.
לא לכל אחד יש את זה, אבל אתם מאלה שלא מסוגלים להתגבר על הדחף – ליצור. ואין דבר מספק עבורכם בחיים, אלא ביצירת דבר חדש, שקורם עור וגידים, ומתחיל ללכת בעצמו.
אז הדחף ליצור קיים שם. השאלה היא איך מוציאים את זה לפועל.
איך מגשימים את החלום – איך מלחינים שיר?
כדי שכל הכח היצירתי הזה יצא לפועל, צריך לייצר לו "צינורות", כלים שיכילו אותו ויאפשרו לו להתממש.
כי כל שפע צריך "כלי מקבל" – אחרת הוא נשפך, מתפוגג, והולך לאיבוד.
כאן נכנס הלימוד.
לימודי הלחנה מיועדים לבנות בתוככם את אותם הכלים או הערוצים להעברת השפע היצירתי.
כיצד לייצר רעיון מוסיקלי, כיצד למצוא לו הרמוניה (אם מדובר על סוג כזה של מוסיקה מערבית), כיצד מעבדים ומתזמרים אותו – עד לתוצאה הסופית.
מאיפה מביאים מלחינים את הרעיונות שלהם?
אי אפשר ללמד איך להמציא רעיונות. מה שכן אפשר, זה ללמד איך יוצרים תנאים מתאימים, שלתוכם יוכלו הרעיונות "לצנוח". אבל מאיפה הם באים? כנראה שלעולם לא נדע…
כמה דרכים ליצירת תנאים מתאימים לנביעת רעיונות:
- לקרוא את הטקסט בקול רם (אם מדובר בהלחנת מילות שיר) לפעמים "מגלָה" את המנגינה החבויה בין האותיות.
- הקדשת זמן קבוע לסוג של מדיטציה – השקטת המחשבות תוך עצימת עיניים, והקשבה פנימה, יכולה לעתים לגלות רעיונות מלודיים או הרמוניים שנובעים מתוך הנשמה.
- כמובן – אלתור. זו הזכות שלנו כמוסיקאים, שיש לנו אפשרות להתחבר עם מעייני היצירה ישירות ע"י השמעת צלילים לא מתוכננים מראש, אלא "על המקום" – לאַלְתָר – בכלי הנגינה שלנו. האלתור יכול להיות גם בקול, או בתוך המוח…עיקר העניין הוא הקשבה, וזרימה עם מה שיוצא כביכול "באקראי".
- המון הקשבה למוסיקה קיימת: אם שקועים בתוך עולם מוסיקלי, במיוחד עולם שאוהבים, אם רק נפתחים לכך – מגלים שהמוח מתחיל לייצר מעין מה ששמענו, ביצירות שאהבנו. כל זה כמובן – אם מצליחים להתגבר על הדחף האגואיסטי, לרצות להיות מקוריים ושונים.
אחרי שיש כבר רעיון – מה עכשיו?
השלב הבא, בפרט אם מדברים על הלחנת שיר, הוא הרמוניה.
יש כבר מילים, ויש להן מנגינה.
עכשיו צריך למצוא מה האקורדים המתאימים לכל רגע ורגע במנגינה, אשר נוכל אח"כ לתת לנגן כלי הרמוני כמו גיטרה, כדי שילווה את המנגינה.
בעצם, בשלב הזה, אפשר כבר לגשת למעבד, והרבה זמרים ויוצרים מגיעים עם סקיצה כזו לאיש מקצוע שמסיים את העבודה מכאן.
למעשה, גם את מציאת האקורדים יכול לעשות בעל מקצוע.
אבל אמונתי שיש להגיע לפחות למצב בו יכולים למצוא אקורדים פשוטים לשירים שהמצאנו.
אחרת המעורבות שלנו בתהליך היצירה מאד מצומצת – יחסית לתוצר הסופי.
מה עושה מעבד?
אם אכן יש כבר "מפה הרמונית" לשיר, כלומר הוחלט איזה אקורד "שולט" על כל רגע ורגע ביצירה (גם אם בפועל יהיה שם רק שקט או שירה ללא ליווי), המעבד משתמש במהלך האקורדי כדי ליצור קולות נוספים ולתזמרם.
יתכן שהמנגינות הללו יושרו ע"י זמרים נוספים "שיכנסו לזירה", או ע"י כלים.
יתכן שהאקורדים רק ינוגנו ברקע על כלים הרמוניים כמו גיטרה או קלידים, מבלי שיובלטו קולות נוספים כמנגינות עצמאיות מקבילות לשיר.
ויתכן גם שקווים מלודיים ינוגנו דווקא בין פרצי השירה של הזמר העיקרי.
כשתהליך העיבוד מסתיים
זה הזמן לעבור לביצוע היצירה או השיר בפועל, להתחיל בחזרות – ובסופן – הקלטות.
מן הסתם אחרי כמה ביצועים ראשוניים, מתחיל תהליך של שיפוץ ושיפור.
כאן יהיו שותפים כל הנוגעים בתהליך היצירה, ויכולות להווצר אף גרסאות שונות.
איפה אפשר לחסוך כסף?
כמובן שכל שלב בתהליך הנ"ל, אם תבצע/י אותו בעצמך ולא ע"י איש מקצוע – זהו "רווח נקי".
כמו שרמזתי למעלה, לדעתי זו סוג של חובה על היוצר או לפחות דבר שיש להשתדל בו, שתהיה מעורב/ת ככל הניתן לעומק בתהליך.
לבד מהצדדים הטכניים של הקלטה ואולפן, אני סבור שהיכולת למצוא בעצמך אקורדים, ולעצב לפחות את עיקרי העיבוד, הם דבר רצוי מאד.
אבל כל מה שמעבר ליצירת הרעיון הראשוני מצריך כבר – לימוד.
כי כדי לדעת איזה אקורדים מתאימים למנגינה שהמצאנו, צריך לדעת מה הסולם, מה האוקרדים העומדים לרשותנו.
ובפרט אם אנחנו רוצים ליצור משהו ייחודי ומעניין – למצוא אקורדים לא שגרתיים ומהלכים מסחררים, צריך ללמוד איך "כל העסק עובד".
וע"י הבנה בשכל המשולבת בעבודה עם החושים – לזהות משמיעה את התופעות – נפתחת הדרך באמת לעבד את השירים של עצמך, תוך שימוש בהרמוניות קסומות.
לכל תחום הידע הזה אנחנו קוראים – תיאוריה מוזיקלית.
זה אחד מהדברים שאנחנו עושים כאן, ב"להקשיב ולדעת".
אם מעניין אתכם להלחין שירים בעצמכם, ולהיות שותפים לעומק בתהליך העיבוד המוזיקלי, אתם מוזמנים לסדנאות לתיאוריה פרקטית בשתי רמותיה.
השלב הבסיסי (שיעור ראשון לצפיה חינם)
מתקדמים (שיעור ראשון לצפיה חינם)
לעוד פרטים אפשר להתקשר:
0524454833
ערן סולומון